תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר מוסרי ורוחני, ומאמינה שתורת ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת, החותרת לשלום והמכבדת כל אדם שנברא בצלם.

 

שלום, צדק וביטחון אמיתי – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח. עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו, המבוסס על כבוד הדדי ושיתוף פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך", חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלסטיני. רק הסכם שלום צודק, המקובל על שני העמים, יבטיח את ביטחוננו לטווח רחוק.

 

קדושת החיים וגבולות מדינת ישראל – אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם". בתנאים של היום אין החתירה לשלום ולצדק יכולה לעלות בקנה אחד עם השמירה על שלמות הארץ, שהינה יסוד מרכזי בתודעתנו ובהשקפתנו, ולכן אין מנוס מהכרעה גורלית בין הערכים הללו. עם כל הכאב הכרוך בכך, עלינו להסכים לחלוקת הארץ בינינו ובין העם הפלסטיני. הוויתור אינו פרי של חולשה אלא הכרעה אמיצה – "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".

 

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד – שכן "חביב אדם שנברא בצלם". "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת רבת השנים על העם הפלסטיני מעוותת את דמותנו היהודית ואת ערכינו הדמוקרטיים, מערערת את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, ומעודדת מגמות כוחניות – בעיקר בקרב הנוער.

 

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלסטינים מסכסוך לאומי לסכסוך בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום, יהיה קדוש ככל שיהיה; להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו הבלעדית של אף גורם אנושי, וכך יהיה פתוח לכל המאמינים.

 

 

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת לא רק לגאולת הארץ אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת הקצאת משאבים לקיבוץ גלויות ולקליטת עולים, לגישור פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך יהודי נרחב ומגוון, ולטיפוח סובלנות דתית ופוליטית.